(הקדמה) בסימן זה הובאו דוגמאות רבות לכלל המתיר פעולות לצורך המועד, שאינן קשורות בהכנת מאכלים. אלא שההיתר תלוי בקיום אחד משני תנאים, מעשה הדיוט, או עשייה בשינוי. הגבלה זו מצמצמת את אפשרויות הפעולה בחול המועד, ומזרזת את הקדמת הפעולות לפני החג.
(א)שהוא מעשה אומן – מדובר שזקוק למצודות לצורך צידת דגים עבור המועד. מעשה הדיוט הותר, ולא מעשה אומן. כי האומן עושה מלאכה חשובה, ולצורך הכנת מצודה לשימוש מיידי, אין הכרח במלאכה חשובה כזו. על כן זה לא נחשב צורך המועד, ואסור.
(ב)ומותר לתקן הפתילות – אף שהכנת הפתילות אפשרית בהחלט לפני המועד. בכל אופן, אם לא הכינום, ויש בהם צורך, מותר להכינם במעשה הדיוט. ונראה שהמחבר מסכים לדין זה.
(ג)מסרגין – חלק מהמיטות בזמנם היו עשויות מסגרת וחבלים שנארגו שתי וערב.
(ד)המטות – אם זה צורך המועד, כגון שצריך לישון על מיטה זו, הוא או אורח.
(ה)אין מפשילין חבלים בתחלה – הפשלת חבלים פירושה יצירת חבלים, על ידי פיתול ומתיחת חוטים רבים. והיא נעשית כחלק מההכנות לסריגת מיטה. ולא הותרה כיון שהפעולה אינה נעשית לשימוש מיידי, וגם יש בה מעשה אומן, שלא הותר אף לצורך המועד.
(ו)כדי ללבנן ולרככן – מיעוך זה היו עושים בתקופתם, לאחר הכביסה, כדי שהבגדים ייראו יפה. ואף שהכביסה עצמה אסורה היתה, היו רגילים לעשות כן לפני הלבישה. וכיון שזה מעשה הדיוט לצורך המועד, לכן הותר למעך.
(ז)אין עושין קשרי בתי ידים – בזמנם נהגו לעשות קמטים בבגדים, כדי שייראו יפה. וכדי להצליח בעשיית הקמטים, שיעמדו כך ימים רבים, השתמשו במיומנות מיוחדת. ואסרו חכמים לעשות כן במועד, כי ניתן להכין זאת טרם החג.
(ח)להחליק הבגדים עם הזכוכית כדרכן – כלומר לגהץ. וזה מותר כי הוא מעשה הדיוט לצורך המועד. והמחבר אף הוא מתיר זאת.
(ט)מלבושיו ומנעליו הקרועים – כשלמרות הקרעים ניתן ללבשם, ומבקש לתקן כדי למנוע את המשך קריעתם. אבל כיון שאין זה אלא הפסד קטן, אסור. אמנם כאשר יש חשש שהקרעים יתרחבו מאד, וזה הפסד גדול, מותר לתקנם, ככל דבר האבד. כמו כן, אם לא שייך ללבשם בלי תיקון, והם נצרכים לו למועד, מותר לתקנם1.
(י)אסור לומר לאינו יהודי לתקנם – שכן יש כלל, המובא להלן בסימן תקמ״ג, ולפיו, כל דבר שאסור ליהודי לעשות בחול המועד, גם מהנכרי אסור לבקש את עשייתו. על כן אין לתת בגדים לחייט נכרי שיתקנן במועד. וגם אין לתת את נעליו לתיקון אצל סנדלר נכרי.
(יא)שרי לתקנם קצת לצורך המועד – כי נצטרפו כאן שתי היתרים. הראשון, צורך המועד, והשני, שהתיקון מבוצע בשינוי, לכן מותר אף שאין זה ממש דבר האבד2.
(יב)עושה אותו כדרכו – כי דרך תפירתו אינה מקצועית, וממילא יש כאן שינוי. וכשיש צורך המועד, והפעולה נעשית בשינוי, הדבר מותר.
(יג)כשיני הכלב – ביצוע התפירות עבור אדם שאינו בעל מלאכה, נחשב שינוי, כי אינו יודע לתפור בצורה מיומנת. אבל אומן שתופר, צריך לוודא שלא תהא אריגתו מושלמת. כי ההיתר לתפור ניתן מכיון שיש בזה צורך המועד, ובשינוי.
(יד)לתפור בשינוי זה – כי חלק מן האנשים שאינם חייטים תופרים בצורה מקצועית.
(טו)בעינן שינוי הניכר – השינוי שנדרש צריך להיות ניכר בבגד, שייראה כי התפירה אינה מושלמת. וכפי שהסברנו בהקדמה, גזירה זו מוודאת שבימי המועד לא יתפרו אלא תפירות הכרחיות.
באדיבות המחבר, הרב שאול דוד בוצ’קו (כל הזכויות שמורות למחבר)
הערות
1 קל וחומר מייצור בגדים בחול המועד, שאם הם נצרכים עבור המועד, מותר לייצרם, כמבואר להלן סעיף ה.
2 הסיבה שכתב הרמ״א ״לתקנם קצת״ כוונתו להסביר שהשינוי המדובר כאן מהותו תיקון לא מושלם, ועיין ביאור הלכה ד״ה שרי.